גם אם בחיי העבודה, גם אם בחיי החברה והמשפחה וגם כאזרחים – הצורך בפיתוח מיומנויות של מנהיגות הינו קריטי ביותר, בכל חברה שיש – גם אחת דמוקרטית וגם אחת לא דמוקרטית. ישנן הרבה דעות שונות ומגוונות לגבי תכונות כמו ״כריזמה״ או ״כושר שכנוע״ ועוד, אנשים רבים מתייחסים אל תכונות אלו כאל מולדות או גנטיות בלבד. אך אני רואה אותן כשילוב של הרבה דברים יחדיו, ישנם אנשים אשר ניחנים בתכונות מנהיגותיות מלידתם כבר, אך אין זה אומר שבלתי אפשרי לתרגל מיומנויות אלו ולהשתפר כמנהיג וכמנהל.
אני יכול לחשוב על עשרות תכונות שונות אשר מנהיג עשוי מהן, עשרות תכונות אשר אנו צריכים לתרגל ולהתאמן בהן על מנת לצמוח כמנהיגים ומנהלים. אך אני רוצה במאמר זה להתייחס לשתי תכונות חשובות ביותר והן:
1. היכולת להבדיל בין העת לדבר ובין העת לעשות
2. היכולת לפתח רגישות לאנשים ולזהות תהליכים חברתיים בסביבה שלי
לצורך כך אני רוצה לתת לכם היום דוגמא לפיתוח מנהיגות מיציאת מצרים וחשוב לי להדגיש – בעיניי אין זה משנה אם אתם מאמינים בסיפורי התנ״ך או לא, ישנם הרבה דברים שאנו יכולים ללמוד מהם על חיינו גם בתור משלים. אך עוד לפני שאדבר על יציאת מצרים, אני מעוניין לציין 2 תופעות חברתית מסוימות מתוך עולם הפסיכולוגיה החברתית, אשר מתרחשות בכל רגע בסביבה המונית:
1. ״אפקט העדר״ – תופעה זו נחקרה ואוששה לפני עשרות שנים ומדוברת רבות בעולם הפסיכולוגיה, וגם בשפת היום-יום שם אנו ניתקל במושג ״לחץ חברתי״. שם התופעה לקוח מתוך בעלי חיים מסוימים אשר מתנהגים כ״עדר״ ונעים יחדיו בקבוצה, וניתן להקבילה גם לבני אדם. כך שככל שקבוצת האנשים תהיה יותר גדולה, כך אנו נראה יותר ויותר אנשים מתוך הקבוצה אשר מוותרים על מטרותיהם, דעותיהם, עקרונותיהם ואפילו צרכיהם הפרטיים, על מנת לשרת את מטרות הקולקטיב. ישנן סיבות רבות אשר אנו משערים כי תופעה זו מתרחשת – ביטחון עצמי נמוך וערך עצמי נמוך, הצורך ההישרדותי שלנו בהשתייכות לקבוצה ועוד סיבות נוספות רבות. אין ״סיבה אחת״ שזה קורה, זה משתנה מאדם לאדם. אנשים עם ביטחון גבוה וערך עצמי חזק, אמונה מאוד גבוהה בעצמם ואולי גם בכוח עליון עלולים לפתח ״חסינות״ לתופעה זו ברגעים מסוימים, אך גם כנראה שלא תמיד.
2. ״פיזור אחריות״ – אפשר גם לקרוא לו ״אפקט הצופה מהצד״. מושג זה בא אל העולם לאחר מקרה מזעזע בניו יורק בשנת 1964, בו אישה צעירה בשנות ה-20 לחייה בשם קיטי ז׳נובה נאנסה ונרצחה בחדר המדרגות בכניסה לבניין מגוריה ברובע קווינס שבמדינת ניו יורק, ארה״ב. על אף שמקרה זה נשמע מזעזע בפני עצמו, הסיפור לא נגמר שם. חשוב להבין כי בשנות ה-60 בניו יורק מקרים כאלו אינם חריגים וקורים כמעט על בסיס יום-יומי, מקרים כאלו כמעט אינם מקבלים חשיפה בעיתונות. אך כשבועיים לאחר המקרה מגזין ה״ניו יורק טיימס״ מפרסם כי המקרה התרחש כאשר היו עשרות עדים ואף אחד לא התערב, הגיש עזרה ואפילו חייג למוקדי החירום. חשוב לציין כי עם השנים סיפור זה נחקר רבות, מספר העדים צומצם אך נשאר על עשרות אך הובן כי כל העדים היו עדי שמיעה ולא עדי ראייה, אנשים אשר שמעו את הצרחות וזעקות העזרה אך לא עשו דבר בנידון. פסיכולוגים חברתיים רבים ניסו להבין מדוע עשרות אנשים אשר שומעים את קריאות העזרה אינם עושים דבר על מנת לעזור, אפילו לא בן אדם אחד שמחייג 911. תיאוריה אחת שעלתה אשר נקראה בשמות ״פיזור אחריות״ או ״אפקט הצופה מהצד״ מעלה טענה כזאת – ככל שבאירוע ישנם יותר אנשים, הסיכוי שמישהו יתערב הולך וקטן. וככל שבאירוע ישנם פחות אנשים, הסיכוי שמישהו יתערב הולך וגובר. מדוע? מכיוון שככל שישנם יותר אנשים, האחריות מתפזרת ומתחלקת בין כולם, וכל אחד מחכה שמישהו אחר יעשה משהו. לדוגמא – אם אנו נוסעים בכביש עמוס וישנה חלילה תאונת דרכים או אפילו נהג שנתקע עם רכבו בשולי הכביש, הסיכוי שנעצור הוא קטן ביותר מכיוון שרובנו נקבל את ההרגשה שמישהו אחר יעצור, מישהו אחר יעשה משהו – ישנם עשרות אלפי אנשים! בטח מישהו אחד לפחות יעצור. אפשר לתת דוגמא נוספת גם ממכבי אש – פעמים רבות שריפות גדולות אינן מדווחות באופן מיידי למכבי האש, מכיוון שהרבה אנשים רואים את השריפה וחושבים לעצמם שבטח מישהו אחר כבר התקשר.
אז עכשיו אני רוצה לספר את הדוגמא על פיתוח מנהיגות מיציאת מצרים. לצורך כך אתייחס לפרשנות אחת מסוימת של המקרא שבו מתארים את תהליך יציאת מצרים כאחד כזה שארך זמן רב, הם מספרים שמשה רבנו בעצם לא הגיע אל ים סוף ומיד הניף את מוטו אל עבר הים וחצה אותו לשניים.
אלא המקרא מתאר כי כל עם ישראל, כ-3 מיליון אנשים, מגיעים אל חוף הים חסרי פתרונות לחלוטין, אומללים וחסרי אונים, בזמן שהצבא המצרי רודף אחריהם.
מתואר בסיפור כי עם ישראל עומד מחוץ לים סוף שעות ארוכות, כל הלילה! וברגעים אלו אנשים רבים מתחילים לאבד את עשתונותיהם, מתחילים לאבד את האמונה הכל כך גדולה שהייתה להם. מתואר כי העם מתחלק לכמה מחנות שונים ברגעים אלו, אתייחס ל-2 מהם:
המחנה הראשון מתוך עם ישראל טען כי אלוהים הוביל אותנו למותנו, וכי עדיף לחזור למצרים! הרי אמנם שם היינו עבדים, אך לפחות היינו בחיים, היה לנו אוכל ומים, הייתה לנו שושלת.
המחנה השני מתוך עם ישראל טען כי אלוהים אינו נטש אותנו ובשלב זה אין כבר מה להפסיד. לחזור אחורנית זו לא אופציה, עדיף לטבוע בים מאשר לחזור לחיי עבדות בפרך וכי הברירה היחידה בשלב זה היא להיכנס לים ולהתחיל לשחות.
אך כמו שציינתי, תכונה קריטית ביותר בפיתוח מנהיגות היא היכולת להבדיל בין העת לדבר ובין העת לעשות. בשלב זה המקרא מתאר כי איש בשם נחשון בן עמינדב, מחליט להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות. נחשון בן עמינדב בשלב זה מתחיל לזהות את מה שקורה בסביבה שלו, הוא מבין שכולם עסוקים בלהתכווח, לדון ולדבר אחד עם השני. אך אף אחד לא לוקח אחריות על המצב, כולם מחכים שמישהו אחר יפעל, שמישהו אחר יעשה משהו. אני מזכיר – ככל שישנם יותר אנשים בסיטואציה, הסיכוי שמישהו יעשה משהו הולך וקטן.
נחשון בן עמינדב מבין שהוא צריך להיות הראשון לפעול, הוא מבין שיש סיכוי גדול מאוד שאם הוא יעשה משהו, אלפים יעשו אותו דבר כמוהו. הוא מעז לנצל תופעות חברתיות כמו ״אפקט העדר״, ובאותו רגע מחליט לקפוץ למים ומתחיל לשחות. מה קורה מיד לאחר מכן? אחריו אלפים קופצים ומתחילים לשחות, שוחים מטרים ארוכים, הם ממשיכים לשחות עד שהמים מגיעים להם עד הצוואר וכבר אינם יכולים לעמוד יותר – ואז ים סוף נפתח.
תארו לכם רק מה היה קורה אילו אחד מהאנשים במחנה השני, היה לוקח את הדברים שלו ומתחיל לצעוד חזרה למצרים. אנו יכולים רק לשער כי אלפים מתוך העם היו עושים אותו דבר, תוך כדי שמוותרים על עקרונותיהם ואמונתם וצועדים עם העדר חזרה אל עבדות בפרך במצרים. אני אגיד לכם איך אני רואה את זה – נחשון בן עמינדב בעצמו הציל את כל עם ישראל.
כמו שציינתי בתחילת המאמר, על מנת לפתח יכולות של מנהיג, כרוכות בכך תכונות רבות אשר אנו מסוגלים לאמץ לעצמנו בעזרת הרבה נחישות אך קודם לכן – בעזרת ידע. במאמרים הבאים אתייחס לתכונות קריטיות נוספות לפיתוח מנהיגות ואשתף דוגמאות נוספות מההיסטוריה לאנשים אשר פיתחו יכולות מנהיגות בזמנים קריטיים.
WhatsApp us